לילה שחור ואת צוחקת.
יללת התנים מתערבבת בתוך צחוקך.
עינייך עצומות, אולי כי את לא רוצה שיראו מה יש בתוכן, בתוכך.
מתוך צחוקך אני שומעת את השקרים, את הפחדים ואת שנאתך ואת
צוחקת וצחוקך נמהל בתוך הבכי שלי.
שמלה שחורה לגופך ואת יפה וצחוקך יפה ונוראית ועיני נקרעות
בדממה למראה המבהיל.
עינייך נפתחות, מביטות בי בתוכחה, מטיחות בי את כל מי שאני,
וזה כואב, זה ננעץ בי במקומות הכי כואבים ואני רוצה שתפסיקי
להביט שתפסיקי לצחוק שהרעל שלך לא יחדור לי לעורקים ואת ממשיכה
ואני שותקת, הצעקה לא מגיעה ואני ממשיכה להסתכל ממשיכה להקשיב
ואומרת לעצמי בראש, תתנתקי, תפסיקי ולא מסוגלת, אני מרותקת
למבט שלך, לצחוק המצמרר.
אני מתרסקת לקרקע הנוקשה, גלי הצחוק של עדיין מרעידים אותה
והרעידות מכאיבות לי.
ואת מעלי, יודעת הכל, מכירה הכל, מראה לי את הדרך, ואני יודעת,
זאת הדרך שלך ורק שלך ואני מנסה להסביר לך שיש עוד דרך, הדרך
שלי.
ואת צוחקת.
צוחקת לטיפשותי. |