באתי בכוונה אל העולם
להתייחס אל עצמי כאל בן-אדם,
כאל נפש חיה
חושקת ונחשקה
וכדי להגיע רחוק יותר,
מהר יותר,
התאימה לי המכונית
לאותה תוכנית.
נחפזתי להשיג את הזמן האבוד
לראות הכל, להכיר הכל.
הרגשתי טוב כאשר בהגה אחזתי
כבעלת יכולות ומוגנת חשתי
בהיות לי המכונית לחברתי;
בתוכה אני פוצחת בשיר,
מדברת כל עת נהיגתי,
ורוחשת לה חיבתי
על שהיא סבילה עמי
וכי סוף סוף אני נוהגת
ולא מונהגת!
01/06/03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.