אימא אמרה לי "כשתאבדי משהו רק אז תדעי להעריך אותו."
אימא גם אמרה "את הרי יודעת שאני תמיד צודקת."
אבל אני לא מקשיבה לאימא, אני חיה ת'רגע ועושה מה שבא לי.

גם אם חודש לא דיברנו, הרי תמיד היה הגעגוע.
אם קצת ניתקנו קשר, תמיד חשבנו אחד על השני.
תמיד בא היום שחשבתי מה איתך, וסתם התחשק לי לצלצל, לשאול מה
שלומך או הימים שיצאת מהצבא, וציפיתי לראות אותך.

אימא אמרה לי "מה שאת יכולה לעשות היום אל תדחי למחר."
אבל אני לא מקשיבה לאימא, אני חיה ת'רגע ועושה מה שבא לי.
מסתבר שאני לא יודעת שאת תמיד צודקת, אימא.

אז הנה בא היום שחשבתי מה שלומך, ורציתי לצלצל, לשאול מה
איתך.
היה כבר ערב ואני הייתי עייפה. אמרתי אז מה, נצלצל מחר. מה
קרה?
פיספסתי אותך רק במספר שעות, לא עשיתי מה שיכל היה להעשות.
עכשיו, בהפרש של כמה שעות, אתה כבר שם ואני נשארת פה לבכות.

אימא אמרה לי "מה שאת יכולה לעשות היום אל תדחי למחר."
ואני לא הקשבתי.

אין הרבה מילים להוסיף.
אוהבת המון, וכבר מתגעגעת.
זה בשבילך, אהוב יקר.