בוקר בא, זריחה חדשה
קמת מהמיטה, עדיין ישנה
התלבשת, התרחצת, סידרת את המיטה
משהו חסר, הוא לא נמצא.
כמה זה מושך לראות מיטה ריקה
זה לא מושך, זה מעציב - את עצובה.
חיפשת איזה הסבר, מצאת פתק על השידה
פוחדת, מתקרבת, בעדינות מרימה
'שלך באהבה' אומרת הכותרת
את ממשיכה לקרוא, רועדת, פוחדת.
הבנת הכל מיד, ידעת שהוא עזב
זלגה דמעה מפנייך, הידקת את שפתייך
התחלת בבכי קורע לבבות
התחלת לבכות ובלב - דקירות.
"אני הולך ולא חוזר, אהובתי לשעבר
אני הולך, תתעוררי! תביני כבר!
כואב לי לעזוב אבל אני חייב
אני כבר לא אוהב אותך, אהבתי בעבר.
מקווה שתסלחי, אהובתי לשעבר
מקווה שיעבור לך אם עוד לא עבר
הלכתי ממך למישהי אחרת
אותה אני אוהב ולא אחרת".
קיבלת סטירה בלחי הפגועה
את מתיישבת, המומה, לא מבינה
מה עשית שלא התאים? מה עשית שלא אהב?
מה עשית שככה סתם, מה עשית שהוא עזב?
קיפלת את הפתק, אימצת לחיקך
חשבת עליו, על איך הוא מחייך
אהבת אותו, הוא אהב אותך
הוא גמר לאהוב, בכית כל כך.
והיום אחרי שנים את בוהה בו
בסוף התחתנתם, את אוהבת אותו
הלילה בא, שקיעה ישנה
התכסית במיטה, המשכת בשינה. |