עוד בבית החולים,
חיפשו ההורים
את בנם החבוי בפינה.
בין עשרות תינוקות,
כבר מופנם עמוקות
בתוך נפשו הקטינה.
בגן הילדים,
בחצר משחקים,
שיחק עם עצמו בפינה.
הגננת צעקה,
הוא מגדל מועקה
פה אצלי בגינה.

הוריו אמרו יעבור,
לא צריך טיפול מיוחד,
הילד יגדל,
לחברה הוא יחבור,
גם אנחנו גדלנו לבד.
.
לבית ספר הלך,
תלמיד לא מוצלח,
עם ציון ממוצע בפינה.
בין קיר לחלון,
בין תקרה לבטון,
התחיל לטפח טינה.
שנאה, הוא רמז
לשוכני המרכז,
אשר לא ישבו בפינה.
סלידה מדיבור
עם שארית הציבור,
שוחח הוא רק בצינה.

הוריו אמרו יעבור,
לא צריך טיפול מיוחד,
הילד יגדל,
לחברה הוא יחבור,
גם אנחנו גדלנו לבד.

ביום הגיוס,
מחמת המיאוס,
התכווץ עוד יותר בפינה.
למרות זאת חויל,
כמו מכתב מבויל,
נשלח לשרת המדינה.
בסיור שגרתי,
של צוות קרבי,
עשה עבודה אמינה.
הוא הלך בדרכו
וגילה למפקדו,
היה שם מוקש בפינה.

הוריו אמרו יעבור,
לא צריך טיפול מיוחד,
בנינו נפל,
לכאב עוד נחבור,
תמיד היינו לבד.