ברק אחר / מרגלית |
זכורות לי היטב שנותייך היפות
זכרים עטו עלייך ללא רחם
ואת בשכלתנותך סילקתם
באטימות ראויה לשבח.
איך נפלו שדודים לרגלייך וביניהן מנעול כבד.
כה חלשה היית, מרגלית
אושר של מכונות
עצמאות של בובות
בחלון הגאווה
ממאנות לצאת
ואני התאוננתי לשווא.
בסיון נפגשנו
לימדתי אותך לאהוב את עצמך
"אני אנסה", אמרת
"גם אני אנסה", השבתי
מביט בך, לכוד.
ואיך אנסתי את האהבה להפוך לנסיונות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|