בבית האשליות הדלת תמיד סגורה
הטלפון מצלצל ואינו חדל
השינה רחוקה
האפשרות שתתקשר אליך היא לב האשליה

בבית האשליות תמיד יושב מהורהר
בדל סיגריה בפיך והשעה עוד ארוכה
כשנדמה שהצלחת להתרחק
היא תגיח מהפינה הלא צפויה

בבית האשליות השחר נדחק מחוץ לחלון
נערה עם היסטוריה ללא קבלות נדחקת אצלך
אבל בך היא לא תיגע כשהשקט יכביד
היא תחייך ותלך, תחזור כשתפסיק להביט כמו חיה

בבית האשליות תמיד אור חיוור דולק
הפסנתר מנגן מידי פעם אבל אי אפשר להבין
מה בעצם רוצה להגיד
מעורפל מידי האוויר ודחוס

בבית האשליות יש תמיד טעם של עוד
גם כשמתעלסים ומוחים דם מן השפתיים בהנאה
על מיטה דחוקה מאוד
תמיד מישהו ישאר להביט בירח עם עומס מחשבות

בבית האשליות אין שעונים ולא גבולות
הזמן תמיד דופק בסדר פחות או יותר
וכל התקופות משתקפות
מהחלון אפשר לראות עוד גג של בלוק

בבית האשליות גדלתי ומשם אני בורח
שאוכל לחזור לעתים רחוקות יותר ויותר
בקירות יש סוד לבן אכזרי
וקרן שמש הולמת בקודקוד

בית אשליות יקר אני לוקח את התיק והולך
אין מה לחפש עוד בין ארבע קירות משוגעים
הדרך ארוכה אבל כדי שאוכל לשכוח עיניים ירוקות
קודם כל אני מוכרח להיחלץ מבין הזיכרונות