יש משהו כל כך יפה בתמימות
משהו משכר בשלווה
השקט, הנחת   -זה כמו סם
משהו בפשטות של הכל סביבי
בעדינות של הכל
בהסתכלות בעיניך
להידהם מכל מה שבנינו יחד, במו ידינו
בבטן הטופחת
בבית העץ
בגדר הלבנה שתוחמת את גבולות חיינו
לעצום עיניים...
לתת לרוח לנשוב אל תוך השיער
לתת לצינה לקרר את העפעפיים
לנשום עמוק ולמלות את הנחיריים באויר
ופתאום להבחין בריח העשן החריף
ואז לפקוח את העיניים ולהיווכח בלהבות
המעכלות את כל זיעת אפינו
המעכלות אותנו...