מקעקע שמות היה -
אך את שמה הניח כנזר עליה,
הרי היא סותתה מבשרו וגידיו.
מאותה ליטרת בשר קוצבו,
הוא היה לה אב והיא הייתה כאימו.
אך אצבעותיו לא היו מתבוששות בתלתליה
והיא לא הייתה מתבוססת בין סדיניו,
שהרי אהבה מאהבת עצמו.

ומשטרף דעתו עליו -
וירא כי אין היא השתקפות דמותו,
בוש באהבתו ויעטה עלי תאנה.
וברגע קט התייתם ואיבד תומתו,
כעת אהב אותה אהבת אדם, אהבה כנה.

והיא,
משצימחו שיפולי גבה חוליות,
איבדה לדעת אב.
כעת לא רק בין תלתליה היה מתבושש,
והיא מתבוססת הייתה בעצבותה ובין סדיניו.
והוא עודנו מתבייש.