אני יושב בישיבה מזרחית, מסתכל על התמונה, וכמו תמיד כשמשהו
זוחל לך בבטן, אתה מתחיל לחשוב.
וכשאני חושב אני מישום מה, ללא סיבה מדויקת או ספציפית
מתחיל להריץ שיחות בראש, סיטואציות שיכולות לקרות,
אבל כמו אותו חוסר ידיעה, גם אם הסיטואציות מתממשות.
אני אף פעם לא אומר מה שרציתי...

..."יש דברים שלא אמרתי לך,
דברים שאני רוצה להגיד לך.
דברים שאני לא יכול לומר לך"...

..."המצב הזה ממש ממש מביך!
אנחנו מכירים כבר המון זמן,
ועל כל המצבים שבהם היינו, אף אחד מהם לא השתווה למוזרות
כזו"...

..."כמו שאת מכירה אותי, את יודעת שגם אם אני טועה,
אני אף אף אף פעם לא בוכה על זה יותר מדי...
כי כמו שאומרים "לא בוכים על חלב שנשפך", טעויות שעשיתי אי
אפשר להחזיר, אפשר רק לתקן (או לנסות)
אבל אם יש דבר אחד, רק דבר אחד,
דבר שעליו אני באמת באמת מתחרט,
בכל פעם שאני חושב עליך או על כל מה שמזכיר לי אותך,
הדבר היחידי שבאמת מראה לי כמה אני אידיוט, זה לחשוב
שהכל בגללי"...

והמסר הדפוק שלי לכולנו...
אל תעשו שטויות
תחשבו על כל צעד
תתמכרו לאלו שראויים לכך ותדאגו שהם ידעו
שאתם אוהבים אותם...






ולך שם
כן אני כן אוהב אותך!