הנשמה מצולקת, הגוף מדמם
הלב זועק בחשכה בלי קול... בלי מענה...
נמאס... זה הגיע לגבול... אחרי שחצה אותו כל-כך הרבה פעמים.
נמאס לחכות לשיחות,
לביקורים שלא באים,
לנשיקות שמקפיאות אותי,
בסוף אני זה שנותנת ולא מקבלת חזרה...
למה אתה לא כאן? למה אתה לא מחזיק אותי?
אני כבר לא מחייכת ולא זוכרת את הרגשת השמחה,
רק דמעות זולגות מעיני כעט וטעמו המריר של כאב נשאר בפה.
הצעתי לך את שמחת חיי ולקחת אותה,
הצעתי לך אהבה ולקחת אותה,
הצעתי עזרה וכתף תומכת ולקחת אותה,
הצעתי לך את עצמי ולקחת את כולי.
ועכשיו מה נותר בי לתת?
כלום,
מרוקנת.
לא נותר לי מה להציע, לא נותר לי מה לתת.
לקחת הכול והשארת אותי שבורה,
עירומה על הרצפה.
הלב כבר לא פועם,
לא מרגישה מה שהרגשתי.
אין כבר את אותו הניצוץ בעיניים, אין אור, אין אוויר, הכול
החליף צבעים ושינה עורו.
עכשיו נשארתי אני והכאב שלי,
בלי תקווה,
רק עצב בלי סוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.