-"את שונאת אותו?"
-שתיקה.
-"אז את בעצם אוהבת אותו?" שואל בעיניים ירוקות ומאוכזבות.
-"לא... פשוט..." מגמגמת.
-"את אוהבת אותו?!" שואל בעיניים ירוקות ומושפלות לריצפה.
-"אני אוהבת אותך." עונה בעיניים עצובות ופרצוף מתחנן של
כלבלב.
-"זה לא מה ששאלתי." העיניים הירוקות מביטות עכשיו בעיניים
העצובות.
-"אבל אני אוהבת אותך.באמת." מוחה דמעה קטנה שנשרה לה על האף.
-"וכשעשית את זה איתו, בעצם ביטאת את האהבה שלך אלי?"
-"תפסיק להיות כזה ציני."
-"אז איך את מסבירה את זה?" שואל במבט חודר ושבור.
- שתיקה.
-"אז את לא." אומר והעיניים הירוקות שוב מושפלות לריצפה.
-"מה אתה רוצה שאני אגיד?" מוחה דמעה קטנה נוספת. הפעם על הלחי
השמאלית.
-"את האמת."
-"האמת היא שאני אוהבת אותך." מושכת באפה הקטן.
-"וגם שעשית את זה איתו." משלב ידיים ומתיישב על מיטה בצד השני
של החדר.
-"וגם שאני כל כך מצטערת." קמה ומתיישבת לידו, מחייכת.
-"וזה שאת מצטערת, זה בעצם אומר שאת לא אוהבת אותו?" מנסה
להבין.
- "אני אוהבת אותך. כבר אמרתי לך." נאנחת.
-"אמרת לי גם שאני האחד ושרק אותי את רוצה. אז מה?!" מביט
בעינייה העצובות בכעס מהול בעצב.
-"די נו תפסיק, מה אני צריכה לעשות, להתחנן?" העיניים העצובות
כבר לא מזילות דמעות.
-"לא יודע, אולי זה יעזור." מלקק שפתיים יבשות, שורפות
ואדומות.
-"אז אני מתחננת. סליחה. תאמין לי שזה קורע אותי מבפנים."
מניחה יד צחורה ועדינה על יד שזופה וחסונה.
-"אז בעצם את זאת שסובלת עכשיו?!" ממהר לשמוט את ידו ממנה
ומניח אותה על ירכו.
-"זה לא מה שהתכוונתי."
-"אז למה התכוונת?" שואל ומביט בידה המנסה לעקוב אחרי תנועות
ידו.
-"אתה יודע למה התכוונתי." ושוב מחייכת חיוך מתוק ומלא שלווה.
-"אני גם יודע שאת חברה שלי והזדיינת איתו!" מגביר קצת את
הקול, שתיבהל.
-"אז אתה לא מתכוון לסלוח לי?" משפילה עיניים עצובות לריצפה
ונאנחת.
-"זה מה שאת רוצה, לא?" עוצם עיניו לרגע, מנסה לדמיין את
אתמול.
-"לא. אני אוהבת אותך." מעירה אותו בבת אחת מחלומו המתוק
בהקיץ.
-"את אוהבת אותי?" שוב מלקק את השפתיים שמתייבשות לו כל כך
מהר.
-"כן, כבר אמרתי לך. אני אוהבת אותך." מנסה שוב את החיוך
המתוק. לא עובד.
-"ואת לא אוהבת אותו?" בודק שוב, רק כדי להיות בטוח.
-"לחזור על זה שוב?" שואלת בחוסר כוח.
-"על מה?" משחק באדישות בצמיד השחור שעל היד שלו.
-"תפסיק כבר." הגבות שמעל לעיניים העצובות מתעקמות קצת,
בעצבנות.
-"להפסיק מה?" עיניים ירוקות במבט של שה תמים.
-"לעצבן אותי." מבקשת.
-"אז עכשיו אני מעצבן אותך?" נעמד על הרגליים, ידיו על
מותניו.
-"לא, פשוט..." פתאום היא מבינה.
-"אז אני לא מעצבן אותך." עומד כה תמיר אל מולה.
-"לא." עיניים עצובות וגבות ישרות במבט של החלטיות.
-"אז את שוב משקרת לי." מתאכזב.
-"לא... פשוט..." מגמגמת.
-"עצרי, יש לי דז'ה וו." ושוב מלקק שפתיים וחושב.
-"אני אוהבת אותך." קוטעת בבת אחת מחשבותיו ומדגדגת לו בלב.
-"ובכל זאת עשית את זה איתו. זה קצת מבלבל, לא?" מנסה להתקשח.
-"אני יותר מבולבלת ממך, תאמין לי." תופסת בידו ומושכת אותו
לשבת לצידה.
-"להאמין לך? למה?!" עכשיו עיניים ירוקות כועסות יותר
מעצובות.
-"כי אני אוהבת אותך." אומרים שאם משתמשים בהן יתר על המידה,
מילים מאבדות משמעות.
-"אבל את משקרת לי." מתיישב לצידה אך מתרחק מעט.
-"עשיתי טעות." עיניים עצובות מושפלות למזרון.
-"לשים מלח בעוגה במקום סוכר, זאת טעות." נזכר בימים אחרים של
לפני שבוע.
-"לא, זאת טיפשות." מחייכת חיוך של נוסטלגיה קרובה.
-"אז את גם טיפשה?!" מנסה להבהיר מה שקורה.
-"כנראה. אבל אתה אוהב אותי ככה." ושוב החיוך התמים והשלוו.
-שתיקה.
-"תגיד שלא. נראה אותך. תגיד שלא ואני הולכת." עיניים עצובות
כבר כמעט לא עצובות ומחייכות אליו.
-"שלא." עיניים ירוקות בורקות לרגע בצחוק.
-"מצחיק אחד. תגיד שאתה לא אוהב אותי ואני קמה ויוצאת לך
מהחיים."
-שתיקה. עיניים ירוקות מושפלות שוב לריצפה. הפעם במבוכה.
-"אתה רואה? אתה אוהב אותי." ושוב פעם החיוך התמים והשלוו.
הפעם
הוא עובד.
-"ומאיפה לך שאני לא משקר?" שואל בידיים רועדות.
-"משם." מצביעה על הלב שלו.
-"את אוהבת אותו?" תופס את האצבע שלה בידו ומחזיק קרוב קרוב
ללב.
-"אני אוהבת אותך." עיניים שוב עצובות, מחייכת.
-"זה לא מה ששאלתי." נאנח.