מתקרבת לחלוני,
אני אביט בו
ולא אחשוף את שיניי,
לא אחשוף את שיניי לשווא.
לבטח הוא דורש שלום.
את שלומי.

מסתכלת בחלוני.
ריק גדול עומד מולי,
קד קידה ומחייך.
חיוך זדוני יש לריק הזה
כאילו עומד ואומר:
"נראה אותך, רק תנסי"

מסתכלת בחלוני.
חושפת שן אחת,
כאילו מכח ההרגל.
מחזירה אותה פנימה,
(שרק תנסה לפרוץ את החומה,
את השפתיים)

מסתכלת בחלוני.
הריק מעווה פרצופו לעומתי,
אני מתעלמת ולוקחת נשימה עמוקה.
(אולי אקרא למורה).
אני מוציאה שן.
הוא מרוצה,
אני ממהרת להחזירה פנימה.
נכנעתי,
הפסקתי את המלחמה.