זיוה וחבצלת
התנועעו סביבך
בחוצות הדרכים
שיכורות ועירומות.

כפות רגליה של זיוה לבנות,
בעלות קימורים המעדנים את עקבותיה;
דורכות באדמת עלטה ומדשנות אותה ביופי.

עפעפיה של חבצלת כבדים עליה,
רגלה הכהה טבולה במים שקטים, צלולים;
מעיניה ניבטת מפולת מבוישת, האומרת לכי -
 
משעייפו נחו על המצח שלך,
פרעו את שיערך בנשימותיהן הצוננות
הטילו מימן עת ליל, שביל צהוב לאורך אפך הגס.




בבוקר שיער ראשן התבולל ואתה פרמת ביניהן בסבלנות
של ילד, מביט בעיניי האיילה של זיוה, נוגע עם כריות אצבעותיך
בקרקפתה הרכה, חש כיצד עגבותיה מצטנפות על ברכיך. היא יפה.

חבצלת מירקה את שיערה וריסיה רשמו ברוח;
אני אשה קטנה ומכוערת, מתעלסת עם תווי הפנים שלי.
קרא לי זונה, ואני אחבק את החלון ואלך.