אני שוכבת על הגב במיטה, ברקע אורית שחף מהיהודים מאשימה את
אלוהים שלא שלח לה אף אחד. בא לי לבכות איתה אבל מזמן נגמרו לי
הדמעות.  אני בוהה בגבר שגוהר מעלי, מזיע, ואני חושבת עליך, גם
אתה שוכב עכשיו עם משהי? מזיע את הזיעה המתוקה שלך שכל כך
אהבתי, מנשק אותה בשפתיים המטריפות שלך, גם היא אוהבת אותך
ורוצה אותך כמו שאני רציתי?  אני עוצמת עיניים ומדמיינת שהגבר
שאיתי זה אתה ולא מצליחה, הוא כל כך שונה. הוא גונח וגומר,
אוף, הייתי צריכה לשים את המערכת בווליום גבוה יותר.  הוא אומר
לי שהוא אוהב אותי, אני אומרת לו שגם אני אוהבת אותו, הלוואי
שהיית שומע את זה, יא בן זונה.  הוא אומר לי שאני קרירה אליו,
שיט, אין לי כח אליו עכשיו, אני מבקשת ממנו ללכת והוא אוסף את
בגדיו עם דמעות בעיניים והולך בשקט. באמת שאין לי כח אליו
עכשיו.
עכשיו זה רק אני ו"היהודים", שותפים לכאב שאף אחד אחר לא מבין.
לא הוא, ובטח שלא אתה.