מוקדש לרועי
גם אתה שברת חתיכה...מקווה שתאוהב אותה, אומנם היא לא חלקה כמו
הראשונות ובטח כבר לא כל כך אדומה ועסיסית. אבל אני רוצה
שתשמור אותה,תשמור אותה כי לא נשארו לי כבר הרבה כאלה.
אני עדיין זוכרת את הראשונה. היא נפלה בשקט כמעט ולא השמיעה
קול והיא הייתה כל כך יפה, וורודה כזאת לא כמו אלו שבאו אחריה.
בהתחלה לא ידעתי מה לעשות איתה אז שמרתי אותה בארון מתחת לכל
הבגדים של החורף. ואז בסוף הסתיו, כשכבר היה קר ורציתי ללבוש
את הסוודר הירוק שלי הוא נעלם. אח"כ הבנתי שהוא לא באמת נעלם
רק שהצבע שלו השתנה הוא הפך לסגול. החתיכות האלו שהצטברו בארון
צבעו אותו. ואני מכעס וטיפשות זרקתי אותן ובכיתי. אח"כ כששברת
עוד חתיכה לא יכולתי לזרוק אותה אז נתתי לך. וכשגם אתה שברת
חתיכה גם לך נתתי.
וגם לך.
מעניין אם שמרתם אותן?
ואם כן אתם זוכרים של מיהן?
ולמה ניתנו?
לך שהיית הראשון שאהבתי וגם אתה אהבת,אבל אהבת גם אחרות.
ולך שאף פעם לא באמת אהבת.
ולך יקירי שאהבת...לשחק.
ובל נשכח אותך ידידי שבניגוד לקודמייך ברשימה שברת יותר מחתיכה
אחת באופן רציף ושיטתי.
והנה עכשיו אתה, מנסה להוכיח לי שאתה שונה,אומר לי כמה שאני
יפה ושאתה מדמיין איתי את שארית חייך, אבל כשאתה אומר שאתה
אוהב אותי נשברת לי עוד חתיכה. |