אני רץ.
שעת בוקר מוקדמת. השמש רק זרחה.
אני רץ מהר, ההרגשה טובה.
הרגל נשלחת הרחק קדימה,
נוחתת על העקב, מתגלגלת קדימה, האצבעות דוחפות.
הרגל נשלחת לאחור, העקב כמעט נוגע בישבן.
הכתפיים נעות בקצב אחיד, הידיים עובדות כמו שעון.
הדופק גבוה, נושק ל-180.
אני רץ מהר.
אני מביט הצידה ורואה את הצל.
הצל מקרטע, איש זקן רץ. בקושי מרים את הרגליים, בקושי זז.
זה הצל שלי.
אז תגידו לי,
איך זה שאני רץ כל כך מהר והצל שלי רץ כל כך לאט,
ובכל זאת, שנינו מגיעים ביחד? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.