אתה שוכב שם.
אמא כבר התעלפה בפעם השלישית,
אבא שותה, ושותק...
זקנות מתחלפות בוכות עליך במרוקאית
כל אחת בתורה, כאילו היא הראשונה
ואמא מתמוטטת שוב
(אבא עדיין שותק).
בכוריאוגרפיה מדויקת של מופע באלט
נשפכות כל הדמעות ונדלקות כל הסיגריות
ילד קטן צועק לשמיים, בתקווה שתענה
אמרו לו שעלית לשמיים, שאתה מסתכל עכשיו.
איזה רב מוכיח את ההמונים על חשבונך
מדבר בדעתך, בקולך, בשם האל,
בעוד ההמונים מהנהנים בכניעה
(הרי היית כ"כ צעיר)
ואתה,
בתכריכיך, שטוף, נקי
על אותה אלונקה מזדקנת, בעיניים פקוחות.
כואב כמה  שזה בנאלי,
(כבר)
בנאלי כמה שזה כואב




בדרכי שלי, לזכר גיא פרץ ז"ל, שהלך בשנתו בגיל 32....בן-דוד
אהוב