|
במשעול מפותל וחשוך
נופל וגם קם
לפעמים קור חודר
הנועל חדרים נשכחים.
מטפס בעיקשות במעלה דרדרי
בשפתיים קפוצות
עוד פסיעה
מדמם בחמה, בשתיקה.
קם ונופל וממשיך
לפעמים אפוף חום מלובן
הממיס גם שרידי זיכרון
שספק אם היה.
פעם ראיתי תיקווה
בחטף, מתאר גוף
קצה חיוך, קצה מבט בירוק
ושמחתי
על כי קצה המשעול
כבר עלה באפי
כי רציתי כל כך
כבר לנשום לרווחה ולנוח
והלכת ואינך
ואבך |
|
|
הלכתי לגרפולוג
הוא ביקש כתב
יד, שלחתי אותו
לדף האחורי
שיקרא מה
שכתבתי, הוא
התבאס עליי, כבר
חשבתי שאני
פסיכו...משהו,
אבל הוא הרגיע
אותי ואמר שאני
סתם לא מצחיקה.
הדס עמיר,
מתנחמת בדרך
לעוד סלוגן
מאושר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.