אייל לובט / התוודות ראשונה |
עת אצבעות של ארגמן
לחשו לי דברי אהבה.
ידעתי כיצד אתמעט מלשונן -
כה חודרת אל קפלי נשמתי.
כפרפר בינות שדייך,
כעב שובב
המטייל על פני אוקינוס לילי
עת הירח שליו מביט
מבעד לגלים. כציוץ - כלחישה
אחרונה.
מה יפו לילות בדידותי
מה ייפו לילות אהבתנו.
שיר ללא מילים,
מנגינה חסרת כיוון,
כאב מתוק ודק ואדום.
שלווה - ממני והלאה!
תנוני ואחזור, תנוני
ואסיר כל קליפות הנסיון,
תנוני ואשוב להביט כיצד
אוזל החול בשעון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|