אייל לובט / רגע |
פתאום יד באה ופיזרה שערך
פרמה חוטי מחשבתנו
וקלעה צמה.
הלוך ושוב, ושוב הלוך
וכאילו - תמו בטרם זמנם
כל הדברים שעוד לא נאמרו,
כאדם זקן המביט נכוחה
סוקר את גנו,
ובאצבע צרדה אחת
חותם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|