ציפייה?
תמימות ורודה מזנקת
ועוטפת את עצמה סביב
בסיס להט ממוקד
מבעדו ניגרת תמצית החיים
ייתכן
הלילה מעניק לי שלווה נוספת
אל המקום בו אני מתקבל בברכה
זורמת יישות חדשה ומטרידה
הנוסכת אור בנשימתי
ואני בוער וקודר על פני השטח
רצועות העור הלחות נמקות תחת אצבעותיי,
כך, מוטל בין הרגבים, אורב הרצח החי
בסמוך לבריאה מיותרת שאיחרה את המועד,
משוטטת לבדה, מקומה לא יימצא.
הפחד אינו חודר מבעד לחומתי
ואינני חולק על צלליתו של טורף
החושף את שינייו הנוטפות נוזל עכור
בין העצים.
אני כמה לאש
שתכבה את יסוריי
בלהבות שחורות משחור
מדוע נצמדו כפות רגליי אל הקרקע?
המוות חף מרצונות, תקוות, מחוות או חרטה
בעוד הוא חורך אהבה נואשת באפר מדמם
ופסי התבונה שילחו זרועותיהם לעבר הקרקע
לעולם לא יידעו עוד נחמה. |
