מלאכית מסוממת תלויה על חוטי אכזבות בין שמים וארץ
זרקו אותה מגן עדן
היא לא מספיק טובה לשם
מלאכית מסוממת מכבה עוד סיגריה
בוהה כבר שעות באותה נקודה באדמה
לא מעזה להביט למעלה, היא לא רצוייה שם
טיפות ירח זולגות מתוך עיניי ילדה עם מבט מבוגר
הכוכבים כבר פסקו לזרות עליה אבקת תקווה
ואת כל מה שהיה לה היא כבר הסניפה
מלאכית מסוממת מהבטחות מנסה לפרום את חוטי המציאות
מנסה לחתוך את השמיים
כדי שידממו דמעות של גשם
שישטוף ממנה את כל הכאב המלאכי האנושי שבה
מלאכית מסוממת מתעטפת בכנפיה הסדוקות
ממשיכה לפרום את המציאות
עם כל חוט פרום השמים נסדקים קצת
עם כל חוט פרום היא מחלחלת יותר ויותר אל תוכם
משאירה מאחוריה שלולית של כאב אדום שנזל מוורדיה
וכמה חוטים לפרום, לאחר כך... |
