מאז שפגשתי אותך, אני לא מצליח להתרכז... לא מצליח לחשוב...
אני תקוע במן חלום בהקיץ שמסרב להיגמר.
בו - בחלום, אני מתבונן בפנייך היפות בהערצה. אני מתבונן
בשיערך החלק והארוך, בעינייך הירוקות והיפות ובגומות החן כשאת
מחייכת.
בחלום, אני נמצא איתך במקום מואר, כמעט מסנוור ויפיפה אבל
יופיו מחוויר לנוכח היופי החיצוני והפנימי שלך. בעצם... כשאני
חושב על זה, לא זה המקום הוא שמואר, אלא זה הנוכחות שלך שמאירה
את כל המקום בו אנו נמצאים. החיוך היפה והעדין שלך מתגלה לעיני
ומאיר את פניי.
אנחנו מדברים במשך שעות, מחזיקים ידיים וכשאת צוחקת, אני מרגיש
כאדם המאושר ביותר בעולם.
בחלום את קוראת לי לחבקך, קוראת לי להרגיש את חום גופך בחיבוק
חם.
אני מעביר את ידי בשיערך ומלטף את פנייך המושלמות. את מחייכת
בביישנות ומסיטה את מבטך הצידה. אני מסיט את מבטך כלפי. עינינו
מהופנטות.
את נוגעת בפניי עם הידיים הקטנות והרכות שלך ומתחילה
להתקרב...

אני כל-כך רוצה להרגיש את השפתיים הרכות והיפות שלך... כל-כך
רוצה לנשק אותך ובכך לשבור את שארית הקרח הדקיק שנשאר. בנשיקה
זו אני רוצה להביע את כל הרגשות שהספיקו להיווצר בזמן הקצר שבו
אנו מכירים...

אנו מתקרבים אחד לשניה, אני כמעט ומרגיש את שפתותייך נוגעות
בשפתיי אך שם מסתיים לו החלום... אני נשאר בפה פעור ומחפש אותך
במבטי אך לא מוצא. ליבי עדיין פועם בחוזקה כאילו היית כאן
הרגע...

נפשי לא תדע מנוחה עד לאותה נשיקה קסומה באותו רגע קסום שלו
אנו מחכים כל-כך...