נגיעה אגבית שלך
מחזיקה אותי בחיים
ימים שלמים
טהורים מכאב.

שבוע שלא ראיתי אותך, וכשכבר ראיתי, היית כל-כך עסוק בה שלא
היה לי רגע לומר שלום ולשפוך עלייך את דליי הגעגועים והאהבה
שהתמלאו בי.

נגיעה שלך בה
מרסקת אותי על הרצפה
כל פעם מחדש

אני שונאת את ההתנהגות שלי לידך. כל-כך לא אני, מישהי אחרת,
שונה ומשונה - מאוהבת. אתה לא בריא לי, אני יודעת.
אתה מפיל אותי לתהומות שאין לי דרך לצאת מהם, ועם זאת אתה מטיס
אותי לעננים עם כל רגע חסד קטן שנופל בחלקי, איתך.

למה שלא תחלק עצמך
ואת האהבה שלך
אליה
זרוק לי עצם של רגש
כי גם לי מגיע

בוכה עליך לילות לבנים, נזרקת ונחבטת שוב ושוב לתוך האבדון
הנוראי.
זוהרת ומחייכת איתך, רק כשאני מתעלמת מהחומה שעומדת בינינו
איתנה.

וכמו שכבר אמרתי לא פעם
תאהב אותי,
תאהב אותי,
רק תאהב

כי יש מין גרעין כזה בלב, שלא ניתן להחזירו או לייצרו מרצון.
גרעין של אכפתיות בסיסית, דאגה מינימלית, אף מילה על אהבה...
והגרעין הקרוי על שמי, אצלך בלב - נעלם מתוכך כבר מזמן.

(28.06.04 , 4:00)