אני אוהבת להסתכל בעיניים של סברינה. הן תמיד מספרות סיפור
כלשהו, תמיד מראות כמה תמונות.
שלשום, הן סיפרו לי על החבר שהיה לסברינה פעם. היה לו שיער חום
ועיניים בצבע דבש. הוא היה דיי מגעיל לדעתי כי הוא תמיד הוציא
את הלשון, כאילו הוא אחרי ריצת מרתון של שלוש שעות והוא כולו
מתנשף.
הוא תמיד היה מלקק לה את כפות הרגליים וכשהוא היה רעב הוא היה
מתחנף לסברינה עד שהיא הייתה מכינה לו אוכל, ואז הוא היה מפסיק
להתייחס אליה.
הוא היה צעיר מדי בשבילה, אם תשאלו אותי, אבל היא אהבה אותו.
פעם, כשהם יצאו לטייל, הוא ראה בפארק איזו אחת עם שיער
בלונדיני גולש. סברינה חשבה שהיא ממש מכוערת הבלונדינית הזאת,
אבל כנראה החבר שלה חשב אחרת.
כמובן שהיא לא ראתה אותו יותר, עוד באותו היום הוא ברח לה עם
הבלונדינית.

אתמול, כשאני וסברינה ישבנו בפארק ההוא, העיניים שלה סיפרו לי
על החבר שהיה לה אחר כך. הוא היה גבוה יותר, ממוצא, גרמני, עם
שיער שחור. הוא היה נורא שתלטן, ואגרסיבי. הוא כל הזמן היה
נושך את סברינה בזמן שהם היו משחקים בחול בפארק. מסכנה.
אחרי כמה זמן נמאס לה ממנו, כי הוא תמיד היה אוכל לה את כל
האוכל מהצלחת בלי לשאול אותה אפילו, והוא היה מבריח את שאר
החברות שלה כי הוא היה נראה מפחיד.

היום, מוקדם יותר, ישבנו אני וסברינה על הכורסא וסירקתי אותה.
היא נורא אוהבת את זה משום מה. העיניים שלה סיפרו לי על איזה
חברה אחת שלה, שעשתה קרחת. פשוט ככה, לא הייתה עליה שערה אחת.
סברינה דאגה לחברה שלה, חשבה שיהיה לה קר, כשיגיע החורף.

עכשיו אנחנו יושבות על המיטה שלי, אני רואה פצע קטן על הרגל
שלה והעיניים שלה ממשיכות לספר לי דברים. הן אמרו שהיום בפארק,
איזה אחד גוץ שמן כזה עם לחיים נפולות, ניגש אל איזה אחד קטן
לבנבן כזה, וגנב לו את הכדור שהקטן שיחק איתו. זה היה ממש
אכזרי, וסברינה ניסתה לעשות משהו בנידון, אבל היא פחדה מהגוץ
הזה.

מחר אני לוקחת אותה לרופא, כי מסתבר שהיא הלכה מכות עם הגוץ
ההוא בסוף. הוא שרט אותה ברגל, ואני מפחדת שזה יזדהם או משהו.
אני גם צריכה לקנות לה קולר חדש, הגוץ ההוא קרע לה אותו.