כשמשהו פוגע בעצב חשוף,
אנחנו נלחמים בו.
כשאומרים לנו דברים שפוגעים,
אנחנו מחזיקים אותם בפנים,
מרימים את הראש,
וממשיכים האלה.
כשמרביצים לנו,
אנחנו מחזירים.
כשצועקים עלינו,
אנחנו שותקים.
כשאנחנו נכשלים,
אנחנו ממשיכים.
כשאנחנו נופלים,
אנחנו קמים, שוב ושוב.
כשאנחנו חולים, אנחנו מבריאים.
כשאנחנו מאבדים, אנחנו מוצאים.
כשאנחנו שוברים, אנחנו מתקנים.
כשאנחנו עוזבים, אנחנו חוזרים.
כשאנחנו רבים, אנחנו סולחים.

אז... מתי מותר לנו להפסיק להיות גיבורים?