לפעמים, אנחנו מביטים לשמיים ואנחנו רואים מולנו שמיים מלאים
כוכבים, והכל טוב ויפה, ונדמה לנו שלעולם לא יכול להיות טוב
יותר, ולפעמים, מגיעים ימים של כאב, ימים שבהם השמיים מתמלאים
לפתע עננים, עננים שבאים ומסתירים לנו את הכוכבים שלנו, את
הכוכבים שנוצצים ברגעים השמחים של החיים, הכוכבים שנותנים לנו
את התקווה להמשיך.. ואנחנו כל-כך שקועים בעננים האלה, ובעצב
האכזרי הזה שלוקח מאיתנו (כביכול) את כל אותם כוכבים שאנחנו
כל-כך אוהבים, שאנחנו שוכחים מאותם כוכבים שעוד שם, בשמיים,
מאירים לנו את הדרך, נמצאים איתנו לאורך כל הדרך... אבל אנחנו,
אנחנו רק דואגים להבחין במה שאינו...
ולפעמים, העננים מצליחים להתגבר על הכל, והשמיים שרק לא מזמן
האירו לנו פנים, מוצפים עכשיו בהמון המון עננים של סבל...
ואנחנו, אנחנו נותנים לסבל הזה לשלוט עלינו, אנחנו נותנים לו
את הסיפוק הזה שהוא כל-כך נואש לו - לראות אותנו בוכים... אבל
מה שאנחנו בעצם שוכחים, זה שהכוכבים שלנו, אלא שאנחנו כל-כך
אוהבים, הם שם! מאחורי העננים... הם לא הולכים לשום מקום..
ונכון שאין להם את היכולת לגבור על העננים, אבל יש להם את הכוח
לחכות בסבלנות לרגע שהעננים ייעלמו, והם ייעלמו! כי הם רק מצב
זמני של כאב... ואנחנו, אין לנו בדר"כ את אותה סבלנות - להבין
ולחכות לכוכבים שלנו, כי כמו שהם לא נוטשים אותנו, אפילו שנדמה
לנו שכן, גם אנחנו צריכים להיות חזקים בשבילם, ואני מבטיחה
לכם, ששם - הרחק מאחורי העננים, הם יראו אותנו, עם התקווה בלב,
והם יחייכו, אפילו שאין לנו את היכולת לראות אותם נוצצים, הם
נוצצים! הם נוצצים שם בשבילנו, ורק מחכים להזדמנות שהם יצליחו
להביס ת'עננים... כי העננים האלה, הם רק מצב זמני! אסור לנו
לשכוח את זה, גם ברגעים הכי הכי קשים בחיים!

ואנחנו, כל אחד מאיתנו, אנחנו כוכב, כוכב שמאיר למישהו ת'דרך,
ונכון שאנחנו ניפול, ומישהו, אי שם, הרחק הרחק מכאן, יחייך
ויביע לו משאלה, אבל הכוכבים שלנו, אלא שהיו לצידנו לאורך כל
הדרך, הם יבכו, ואיפשהו שם בעולם, ירד מבול, ואף אחד לא יבין,
וחלק ישמחו שהבצורת חלפה, וחלק יבכו כי יש הצפה, ואף אחד לא
יטרח לחשוב שנפלנו, אבל הם - הם יזכרו! כי חברים אף פעם לא
שוכחים אותך, אפילו שהחיים ממשיכים...
אז אנחנו, אנחנו צריכים לדאוג לא ליפול, להחזיק מעמד כמה
שיותר, בשביל אלה שצריכים אותנו, שנאיר להם את הדרך, שננצוץ
למענם ברגעים הקשים של החיים.. שנחייך אפילו שהם לא ידעו כי
העננים באותו רגע יסתירו להם את החיוך הענק הזה שמתנוסס על
פנינו כשאנחנו יודעים שהם לא איבדו את התקווה...
אסור לנו לחשוב רק על הסבל שלנו, ועל הכוכבים שנוטשים אותנו
(כביכול) כשאנחנו פה בוכים... אנחנו צריכים לזכור - שלכל אחד
מאיתנו בעצם יש מטרה... לדאוג לאחר... ורק ככה העולם הזה יוכל
להתקיים, ואך ורק ככה מישהו פעם יוכל להביט לשמיים ולראות מולו
שמיים מלאים כוכבים...