היתרון הגדול ביותר של תנועה במהירות-הגבוהה-ממהירות-האור, כך
מסתבר, הוא שסוף סוף יכלו אנשים לראות באמת ובתמים איך התחת
שלהם נראה,
זה נכון שטכנולוגיה שכזו גם פתחה פתח למסעות בין כוכבים, אבל
יש לכם מושג כמה יעלה פרוייקט ראוותני שכזה? מי לדעתכם ישפוך
את כמות המזומנים הדרושה לפרוייקט עצום מימדים שכזה? הרי מסעות
בין כוכבים הם לא בדיוק המצרך הכי מבוקש לחופשת קיץ מהמהמת.
ככה שהמימוש הראשוני, התכליתי והמיידי של הטכנולוגיה הלוהטת
הזו נכנס ישירות לבתי האופנה היוקרתיים של פריז, שם יכלו גברות
שמנמנות, בעלות חשבונות בנק שמנמנים לא פחות, לחוות בפעם
הראשונה את החוויה הבלתי נעימה של הצפיה בתחת של עצמם, ונחשו
מה?
הם לא היו מרוצות,
אפילו, לא היו מרוצות בכלל...

איך זה עובד?
זה פשוט, הרעיון הוא להעמיד את האדם ואחר כך להביאו במהירות
גבוהה (ממהירות האור) אל מאחורי המקום שבו עמד כרגע, מכיוון
שהוא הגיע לאותו מקום זמן קצר לפני שהאור מגיע כל מה שעליו
לעשות זה להביט ישר ולראות את ישבנו מפאר את הנוף המהודר של
בתי האופנה.
זה לא תמונת טלויזיה, זה לא מראה מול מראה, זה התחת שלך, הדבר
האמיתי, כמו שהוא, בלי יפיופים, בלי זיופים, ככה אנחנו
נראים.
מה כבר יכול להיות כזה טראומתי ,אתם שואלים, ככה שאלו גם בתי
האופנה הפריזאיים, אחרי הפינוי הרפואי הראשון, החבר'ה הבינו
שמשהו כנראה קצת לא בסדר, אחרי שהשקיעו ערמות של דולרים
בטכנולוגיה אולטרה חדישה, גילו למרבה התדהמה שהמכירות בבתי
אופנה, לא רק שלא עלו מספיק כדי להצדיק את ההשקעה ההיסטרית,
המכירות למעשה היו במגמת ירידה!
מסתבר שכבר כמה אלפי שנים פרטי המין האנושי חיים באמונה שהתחת
שלהם נראה הרבה יותר טוב מאיך שהוא נראה באמת, ובפעם הראשונה
משחר ימיה, האמונה הזו נתבדתה.
זה התחיל בפריז, נדד ללונדון, חלף לניו-יורק, רומא, טוקיו,
משבר חוצה גבולות, שפסח רק על מדינות העולם השלישי שלא יכלו
להרשות לעצמם טכנולוגיה שכזו, אבל הם בעצם לא מעניינים אף
אחד.
ככה זה התחיל.
משבר אופנה, אתם אומרים.
לא נורא לבתי האופנה מוצצי הדם האלה יש מספיק כסף בלאו הכי,
נכון?
לא נכון בכלל, הבעיה קיפצה לה מחנויות היוקרה לפרברי הערים,
והלכה והתפשטה, זה לא שאנשים לא רצו לקנות בגדים חדשים, הם לא
רצו כלום!
הם ישבו סרוחים בבתיהם ממררים על גודל התחת שלהם, ולא רצו
כלום, לא הפיקו כלום, לא התרבו, כלום!
הרי לכם בעיה.
המין האנושי דיכא את עצמו לאובדן ,הפרודקטיביות גוועה, תינוקות
כמעט שנעלמו מהנוף האנושי, אנשים רק ישבו בבתיהם ואכלו כל
היום.
יש לכם מושג מה זה עלול לעשות לתחת של בן-אדם?
בעדינות: נגיד שהוא נראה פחות טוב מאיך שהוא נראה כשהתחילה
הצרה הזו, וגם אז הוא לא הבריק במיוחד.
ממשלות סיבסדו מכוני כושר, שאיבות שומן, מתיחות עור, כל דבר
שיחזיר לחברה את יצר החיים.
זה לא עבד.
אחרי כינוס חרום של מועצת הביטחון הוחלט שלמעשה הבעיה בעולם
היא עודף מזון, שטיפול בשורש הבעיה הזו יתקן את כל המעוות,
אנשים יגיעו למצב שבו יוכלו להביט ישירות בתחת שלהם , בלי לאבד
עצמם לדעת.
המסקנות הישומיות של אותה המעוצה, היתה קיצוץ היסטרי במלאי
המזון בעולם, השיטה היתה כזו: כל מי שרצה להמשיך ולגדל מזון
היה צריך לשלם מיסים בגובה עתק, כל מי  שגידל מזון והפסיק, זכה
במענקי עידוד נפוחים שנגזרו מהמיסים ההיסטריים ששילמו חבריו,
מה זה אמור לגרום?
מחסור במזון שיגרור העלאת מחירי המזון, ככה אנשים יחשבו פעמיים
לפני שיקנו מיני מזון שהם לא צריכים רק כדי לפתם את התחת שלהם
(הגדול מידי בלאו הכי).
בפועל המענקים היו כאלה נדיבים שמגדלי המזון שאלו את עצמם למה
בכלל לטרוח?, והמיסים הגדולים האלו לא דירבנו במיוחד, ככה שאף
אחד כבר לא גידל מזון!
זהו זה, מחסור עולמי, מי נפגע ממחסור עולמי?
כמובן, מדינות העולם השלישי, שלא היו שותפות במשחק המטורף הזה
כי הבעיה לא היתה קיימת אצלם מלכתחילה. הם לא יכלו להרשות
לעצמם לרכוש מזון, במחירי המזון הקיימים, הם לא יכלו לקנות
אפילו מזון שגידלו בעצמם על אדמתם, עד כדי כך המזון נהיה יקר,
המדינות העשירות לעומתם סיבסדו לאזרחיהם האומללים את המזון כדי
שיוכלו להמשיך לשבת על התחת ולאכול...
חוץ מזה התפתחה תעשיית מזון לא חוקית: אנשים גידלו עגבניות לא
חוקיות בעציץ בבית, עלי נע-נע באדנית במרפסת, פלפלים באמתלה של
פרחי נוי, אדם אחד אפילו טרח לזרוע חיטה במרתף בביתו, הרחק
מענייהם המציצניות של לוויני הבקרה.
מועצת הבטחון לא נואשה מתוכניתה, לאכוף דיאטה כפויה על כל אדם
שמסתובב בכוכב, מה ששבר אותם לבסוף היה המאמר המבריק של פרופ'
הר-בטן, שפורסם בירחון המדעי היוקרתי "דעת-רבים", כותרת המאמר
היתה:
"איך להכין עשרים סוגי מאכלים טעימים ומזינים מחרא." אתם
יכולים להבין לבד במה המאמר עסק, נגיד שהדבר הלא נכון היחיד
בכותרת הוא המילה "טעימים" אלא אם פרופ' הר-בטן היה חסר טעם
לחלוטין, חוץ מזה הוא סיפק את הדרך לאותם עשרים סוגי מאכלים
לכל מי שהיו בידו מוצרי היסוד, וכמו שאתם מבינים, זה בערך הרוב
המכריעה של המין האנושי, האמת שחרא לבד לא הספיק, נדרשו עוד
כמה תוספים מלאכותיים נוספים, אבל אלה היו זולים וקלים להשגה
(חוץ מ- כמובן, למדינות העולם השלישי) , סוף עידן המחסור לכולם
היה כמות כמעט לא מוגבלת של מזון.
מועצת הבטחון התעוררה בבעתה לעסוק בבעיה מחדש.
הפתרון:
הפתרון הפעם עסק בניטרול הבעיה מהשורש, איך עושים את זה?
מכריזים על טכנולוגית ההנעה במהירות-גבוהה-ממהירות-האור
כטכנולוגיה בלתי-חוקית, להחרים אותה מבעליה החוקיים (הלא הם
בתי-האופנה הפריזאיים) , ולהעלים את כל שרידיה, כל התיעוד
שהשתמר ממנה, כל החומרה, התוכנה, הספרות וגם, המממ...כל אדם
שהבין אותה קצת יותר מידי טוב.
זה הוגדר קצת יותר אלגנטי ממה שמוצג כאן, גם באופן יותר מקיף
מבחינה משפטית ,אבל את רוח הדברים אפשר להבין גם כך.
האמת שהביצוע היה מעורר התפעלות בניגוד לאכיפת המסקנות
הקודמות, כנראה שחיסול והעלמה הם מהקישורים היותר מפותחים של
מועצת הבטחון, הם החרימו את המיכשור מחקו את הפטנט, השמידו
תיעודים, גרסו ספרות מקצועית וגם הממ... בו נגיד שכמה אנשי
מפתח שעסקו בפיתוח הטכנולוגי המבריק הזה נחשבים לנעדרים עד
היום.
סוף.
כלומר זה יכל להיות הסוף, אבל זה לא, כי בדיוק 1024 שנים מאוחר
יותר (אגב 1024 הוא חזקה של שתיים, אבל מלבד זאת הוא מספר
שרירותי לחלוטין) איים אסטרואיד ענק (או שמה היה זה שביט
זעיר?) להתנגש בכדור הארץ ולהשמיד פחות או יותר את כל מה
שנימצא מעל פני השטח, דיון חרום של מועצת הבטחון העלה את
המסקנות המדהימות הבאות:
יש לפתח במהירות הגדולה ביותר הנעה
במהירות-גבוהה-ממהירות-האור, יש לבנות ספינה שתכיל את המספר
הרב ביותר שניתן של אנשים, להעמיס עליה את אליטת המין האנושי
ולשלוח אותה לכוכבים לפני שהמין האנושי ימחץ למוות, שם ימצאו
הם כוכב להמשך המשגשג של המין הגאוני הזה, מתכוון- המין
האנושי, מיותר לציין שכל אחד מחברי המעוצה שיריין לעצמו מושב
בספינה הנ"ל, אבל זה כבר חורג מענייננו.
כסף כבר לא היווה בעיה כי ברגע שהכוכב הזה מתחסל, הכסף הופך
לחסר משמעות, לכן הציעו חברי המועצה פרס כספי של מאה טרליון
דולרים לכל מי שיצליח לפתח הנעה כזו.
הציבור המטומטם, אגב, לא היה מודע לקטסטרופה שהולכת לבוא על
כוכבו, אבל כך עדיף, כמובן, וכך זה ישאר.
חלפו, מתחילת הסיפור, בערך אלף שנה של ניוון על המין האנושי,
לשריד הפטאתי הנוכחי לא היה צל של סיכוי לפתח הנעה בין כוכבית
כלשהי, ובטח לא במהירות-גבוהה-ממהירות-האור.
לבסוף היה זה נער פורטוריקני רזה, שחום, חסר בית וחסר השכלה,
שהגיע יום אחד, עם מסמך כתוב בכתב ידו העילג, שתיאר בפרוטרוט
איך אפשר ליישם הנעה שכזו, ועצר, לשני רגעים של הלם, את העולם
ממרוצתו.
הנער הובא למכון-לחקר-המדעים-המתקדמים-ביותר שם התברר די במהרה
שהנער לא היה איזה גאון מבריק שהתגלה רק עכשיו, הנער התעקש
אומנם שהוא פיתח את ההנעה הזו לבד וזכאי לפרס המוצא, אבל בערך
יומיים של עינויים יצירתיים למדי (ותאמינו לי שמה שלא היה חסר
במכון הבזבזני הנ"ל הוא יצירתיות) שיכנעו אותו שהוא לגמרי
טועה, הסיפור הבא שהנער בחר להמציא הוא שהוא קרא את הפרטים
המתוארים באיזושהי חוברת מדעית עתיקה בשם "דעת-רבים" שהוא מצא
פעם, למעשה הנער לא ממש התעניין במדעים רק שהחוברת הזו הצילה
את חייו, יום אחד כשהוא מפשפש על סף גוויה ברעב, באיזה פח אשפה
למצוא שריד של דבר מאכל או משהו, ניתקל בחוברת שעל כותרתה
התנוסס בגדול הכיתוב "איך להכין עשרים סוגי מאכלים טעימים
ומזינים מחרא." , הנער גילה מהר מאוד שטעימים הם לא, אבל אפשר
לחיות על זה, וכך הסתובב ברחובות כשהוא שומר על החוברת
כבבת-עיניו, יום אחד דיפדף בחוברת כמה עמודים קדימה מה שלא עשה
קודם מעולם ונתקל בכתבה מוזרה על הנעה
במהירות-גבוהה-ממהירות-האור והסיכונים הכרוכים בה, הנער העתיק
בכתב ידו את כל מה שנראה לו רלוונטי ,הוא דילג על החלק של
הסיכונים החברתיים והאנושיים שכרוכים בכך וקיווה שהמדענים לא
יעלו עליהם לבד, הוא החביא את החוברת באחד מפחי האשפה האהובים
עליו והלך עם כתב היד לנציג המועצה.
כמובן שחברי המכון-לחקר-המדעים-המתקדמים-ביותר לא האמינו
לסיפור המפוקפק הזה, הם שיערו שהנער גנב את הדף מאיזה חוקר,
משלא הגיע אף חוקר להתלונן על הגנבה, סברו שהנער גנב את הדף
ורצח את החוקר, סקירה טראנס אטלנטית העלתה כי מדען אחד נעדר
מביתו כבר שלושה ימים, אשתו "שכחה" לציין שהוא עזב את הבית
אחרי ריב סוער במיוחד, שכלל שימוש בכמה מילים שעדיף לא לעלות
על הכתב, וגם צלחת אחת מתעופפת שהחטיאה את מטרתה.
לא חשוב כמה יצירתיים היו הענויים, הנער דבק בגירסתו המוזרה,
אנשי המכון-לחקר-המדעים-המתקדמים-ביותר נשברו לבסוף והחליטו
לנסות לבדוק את אמיתות הדברים, הם נתנו לנער להתאושש מהעינויים
ואחר נתנו לו להוביל אותם למקום שבו החביא את החוברת.
כמובן שבאותו בוקר משאית זבל עברה ורוקנה את הפח.
כמובן שהם הגיעו ראו את הפח ריק ואמרו - "כמובן...".
כמובן שהחוברת לא נמצאה.
כעבור יומיים הוצא הנער להורג בעוון רצח.
כעבור יומיים נוספים, נמצא המדען החסר כשהוא בתחתוניו, באיזה
מוטל זול, מתברר שאחרי אותה מריבה, הוא ישב בבר מקומי שם פגש
צעירה יפיפיה שלא היה לו שום מושג מה היא מוצאת בו, בילה עימה
כמה ימים סוערים במיוחד, שבסופם מצא עצמו נעול בחדר במוטל
בתחתוניו, כשכל בגדיו, ארנקו ,שעונו, נעליו, נעלמו יחד אם אותה
צעירה יפיפיה, שטרחה לקחת מבן זוגה בדיוק את כל מה ש"מצאה
בו".
זה לא שהארוע המצער הזה העיב על מצפנו של מי מהמעורבים, הם
הניחו שאם לא רצח הנער את המדען הזה, בטח רצח מדען אחר, ככה
שבסך הכל היה זכאי לגזר הדין שהוטל עליו.

אחר כך נבנתה הספינה, הדיון הממושך ביותר במהלך בנייתה היה אם
לצבוע את גשר הפיקוד בצבעי אפור, צבע, שכל ילד יודע שהוא הצבע
המתאים לגשר הפיקוד של ספינה, או שמה לצבוע אותו בצבע בז', בו
קיימים מלאי הפקדים הנרחב ביותר, וכך יחסכו הזמנות מיוחדות
שפירושם זמן וכסף נוספים.

לבסוף הסתיימה בניית הספינה,על גשר הפיקוד נגזרה הפשרה הבאה:
כל החלקים הקיימים במלאי ישארו בצבעם המקורי - בז', וכל החלקים
המותאמים במיוחד הוזמנו באפור, כך או כך, הספינה היתה מוכנה
להמראה.

כאן יכל להיות הסוף.

אבל הוא לא,

יומיים לפני ההמראה המתוכננת (אגב יומיים הוא גם חזקה של
שתיים) שינה לפתע האסטרואיד הענק או השביט הזעיר את כיוון
מעופו, והתרחק בגיחוך לצדה השני של הגלקסיה, האנושות יכלה
לנשום נשימת רווחה, רק שרובה לא היה מעורב בטרגדיה הגדולה הזו
ככה שלא הזדקק לאותה נשימת רווחה, מיותר לציין שאף אחד מאנשי
האליטה של האנושות לא התכוון לצאת למסע חיפוש אל הלא נודע, עם
ספינה שגשר הפיקוד שלה בצבעים מעוררי מחלוקת, כאשר המצב בבית
שקט ויציב.
הלכו, חיפשו, וגייסו להם אנשי המועצה בשיתוף עם
המכון-לחקר-המדעים-המתקדמים-ביותר מתנדבים מרצון ומתנדבים
בכפיה, שיאיישו את הספינה הראשונה אל הכוכבים, ככה יצא שתערובת
של אסירים שפוטי מאסר עולם, חסרי בית, חבורה של אנשים בעלי
חובות כספיים שלעולם לא יוכלו לפדות ועוד כמה שגורלם לא שפר
עליהם, יצאו במסע ההיסטורי הזה לייצג את האנושות.

אלו ייצגו את האנושות טוב לא פחות מכל אחד אחר.

זה אמור להיות הסוף,

הספינה נשלחה ונשכחה,
החיים שבו למסלולם.

אלמלא איזה מעצב על, צעיר, איטלקי, יפיפה ומצליח, שבהברקה של
רגע חשב על רעיון שישנה לחלוטין את עולם האופנה.
הרעיון שלו היה לנצל את הטכנולוגיה האולטרה מודרנית שנלקחה
מספינת הכוכבים, של תנועה-במהירות-גדולה-ממהירות-האור,
כדי שסוף סוף,
פעם אחת ולתמיד,
אנשים יוכלו לראות איך הם באמת נראים מאחור.