"את לא באה לסבתא?" שאלתי את אחותי הגדולה בפליאה.
"לא." היא ענתה לי באדישות אופיינית.
"למה לא?"
"כי אני בדיכאון".
"מה... זאת לא סיבה טובה".
"למה?"
"כי, אממ... אה! הבנתי. זה בסדר, את יודעת, את יכולה לספר. זה
לא כזה קריטי".
"מה?!"
"אל תדאגי, זה טבעי לגמרי. זה קורה פעם בחודש, לא?"
"מה אתה רוצה?" היא שאלה בנימה עוקצנית (גם אופיינית).
"נווו, זה נורמלי לגמרי. אני רק לא מבין למה את לא באה, זה לא
איזה משהו..." אבל לפני שספקתי לסיים את דברי היא קטעה אותי:
"זה דווקא כן".
"מה אבל זה קורה כל... אה טוב, נו, את צודקת. אני בן, לי זה אף
פעם לא קרה. אני לא באמת יודע מה זה".
"מה לא קרה לך, אף פעם לא היה לך מבחן במתמטיקה?"

הסיפור מוקדש לאחותי האמיתית, במציאות היא הרבה יותר חכמה...