חזרתי מהמטבח, אימא ואבא לא בבית
וגם אם כן למי איכפת
אף אחד לא רואה
שקר לי ועצוב כל-כך
ואין סוף למפל המים הזה שנקרא החיים שלי.
במטבח לא מצאתי אוכל
אולי זה מפני שלא חיפשתי ממש
הרעב השתלט עלי פתאום
אבל זו מן תחושה שבתת מודע חייבים להפסיק
אז לקחתי את עצמי בידיים, או יותר נכון ברגליים, ויצאתי מן
המטבח בסערה
ומאותה שניה שיצאתי משם
לא הפסקתי לחשוב על האוכל
אבל אסור
אי אפשר
כי קיץ וצריך להיכנס לחור הקטן הזה שנקרא בגד ים
אין דבר כזה אוכל בקיץ
בקיץ צמים
כמו יום כיפור ארוך כזה
אבל אני כבר לא רואה את הסוף
זה כמו התמכרות
דבר שאין מחסה ממנו
אין לי לאן לברוח
אני מכורה
מכורה לאי אכילה
אף אחד לא יודע
והם לעולם לא ידעו
מה מסתתר בראשי הקטן
ואיך קרסתי והמצאתי תירוצים
אין ספור כאלה, אני אלופת התירוצים
אבל לעצמי אני לא אשקר
כי אני זו אני
וכשאני עומדת מולה במראה
ורואה גוף קטן, אבל לא מספיק קטן כמו שהייתי רוצה
אז חוזרים למטבח
מסתכלים על האוכל
ונאנחים
הלוואי שתהיה לי הזדמנות שניה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.