איתי רעני / ציפייה |
לא נראו לי אף פעם
כמו נצח איתך
חמש שנית
עוד ארבע סופר, איך זה
שבלעדייך אני
לא מצליח להתרכז
עמוד ועוד עמוד
עוברים מול הפרצוף
הגוף שלך
אלי לא חשוף
אך התקווה
לפגישה
עוד נשארה
אצלי בנשמה
ואת, תדחפי עוד קצת
ואז, סוף סוף הקיר ישבר
נעמוד, חשופים מול הירח
שפתייך, נוגעות בשפתיי
מרגישים שהתקווה
לפגישה
נשארה
גם אצלך בנשמה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|