"מה שווה יותר", אני שואלת אותה, "חיים של ילד או חייל?"
"חיים של חייל יהודי שווים יותר מחיים של ילד ערבי", היא עונה
ללא היסוס.
השאלה לא הייתה קשורה לדת.
השאלה הייתה כללית.
את עניין ה"יהודי-ערבי" היא הכניסה לשם אסוציאטיבית.
החלטתי להמשיך.
"וחיים של ילד יהודי וחייל ערבי?"
"של ילד יהודי. ברור."
"למה?"
"כי אני יהודיה"
"זה מזכיר לי משהו..."
"מה?"
"העניין הזה שאת אומרת שהחיים שלך, שלי, שלנו, שווים יותר
מהחיים של הערבים האלה רק בגלל שנולדנו יהודיות"
"מה?"
"לא יודעת... גרמניה, שנות השלושים..."
ושוב, בפעם המי-יודע-כמה אני רואה בעיני רוחי
"אין יהודים אין מחלות", גרמניה 1933
"אין ערבים אין פיגועים", ישראל 2003
ובא לי לבכות.
20 פלשתינאים נרצחו היום ברפיח. מרביתם ילדים ובני נוער. טיל
שפספס את יעדו המקורי.
"למה שולחים 17,000 בני נוער לפולין בכל שנה, את יודעת?"
"למה?"
"כדי שהם ילכו אחרי זה לצבא ו'יחזירו להם' בלי יסורי מצפון"
"יחזירו למי?"
"לגרמנים, לערבים, לכולם - כי הרי כולם נגדנו, היהודים, ורוצים
לרצוח אותנו..."
"נכון"
"אז מה צריך לעשות? לרצוח את כולם?"
"כן"
"זה הפתרון?"
"כן"
"הפתרון הסופי?"
"כן"
גם היא הייתה בפולין. השנה היא הייתה בפולין.
"מפולין אפשר לצאת עם שתי מסקנות, את יודעת, הראשונה היא שעשו
את זה לנו, היהודים, וכולם נגדנו ורוצים לרצוח את כולנו - אז
צריך לשמור על הארץ הזאת, לא משנה מה..."
"נכון"
"והשנייה - שאסור שזה יקרה שוב לנו, אבל אסור שזה יקרה לאף אחד
אחר. אף אחד!"
"את לא מבינה"
"אני מבינה בדיוק כמוך, גם אני חייה במציאות הזו"
"את פשוט לא מבינה, את תמימה"

יצאתי.

"אז מה שווה יותר, חיים של חייל נאצי או ילד יהודי?"
מעניין מה היא הייתה עונה... ניחוש פרוע:
"חיים של ילד יהודי. ברור. כי צריך להרוג את כל הנאצים
המזדיינים האלה"

כנראה שאני לא מבינה למה חיים של חייל שווים יותר מחיים של
ילד, או להפך...
אולי זאת התמימות...



מבוסס על שיחה אמיתית 20.5.2004