אם הייתי יכולה לדבר באיברים,
באוכל,
במגע,
זה כבר הכי קשה,
לדבר במגע,
כי זה כל כך אסור ומקודש.

ללחוש,
ללחוש עם שוקו מעלה אדים ליד.
לדבר בלרקוד,
לרקוד כל הלילה, רק עם הרגליים,
הידיים הבטן והראש יישארו קפואים,
יקשיבו למחשבות שמתרוצצות בתוך המגירות הקטנות האלו,
מגירות עם שם בלי כתובת.

אם היתי יכולה לדבר במיצי קיבה,
לכוון את הקיבה שתשמיע רק מה שאני רוצה,
בקול השקט והברור ביותר;
חדר מלא אנשים, שקט
ופתאום מיצי הקיבה יתחילו לדבר.
לדבר על היסטוריה שלמה לא מדוברת,
על עתיד מעורער
על הווה לא רציף
על שיר שמעלה נשכחות.
הו, הו אז הרגליים ייקפאו יחד עם שאר הגוף.

אם הייתי יכולה לדבר במילים.