זה לא הזמן,
גם לא התחושה.
זה המשכיות של התחלה ממזמן,
ברכב שבו אין מעצור.
על דרך חלקה בלי הרבה פניות ולרוב עם מורדות,
כמו בחיים  שהכל ידוע לפעמים.
גם אם זה לא ברור, או לא מובן,
תמיד תראה, ותהיה אותו דבר.
רק הזמן שעובר יותיר חותם על משהו שכבר לא קיים,
על זיכרון שנעלם עם הזמן.

אתה לא ידעת, וגם לא רצית,
אבל זה קרה, לא חכית וגם לא תצפה,
פשוט תברח, ועם הזמן אולי תבין, אולי תרגיש.
מה שנלקח כבר לא ישוב,
ומה שישיבו כבר לא יהיה בו כל שימוש.
עזוב ותמשיך ואל תחכה,
זאת כבר תקוות ההווה.