קטנה ושבירה
כמו בובת חרסינה,
יושבת ילדה על ספסל ברחוב.
אנשים חולפים על פניה
שחסרות הבעה ורגש,
ולא ישבו לידה
ולא ישאלו לשלומה.
כמו עלה נידף ברוח
ללא מניד עפעף,
יושבת על ספסל בודד.
חושבת על מה שקרה
ועל מה שיקרה,
ועל מה שיכל לקרות...
אם רק זה לא היה קורה.
ואם היו עוצרים לשאול
ואם הם רק היו מתעניינים.
אולי אז היה יכול להיות להם מושג,
אפילו קטן, אפילו רמז
למה שהולך אצלה בראש.
לזיכרונות ולמראות.
ואולי אז... אבל רק אולי
הם היו מבינים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.