ברקו עיניי אל מול השמש
בוהק עינייך תכול,
אילולא היית לי לאהובה -
מעולם לא היה לי הכל.
מהו אושר? כך ישאל אדם
מהו עצב? כך ישאל תם,
מהי אהבה? ישאל חסר הלב
מהו לב שלם? כך לב חצוי דואב.
שטף הים לבבות יחידי סגולה,
נצנץ בחום עוד כוכב -
לזכר תפארת אהובה רחוקה.
אין מזור לכאב מיותר,
אין עתיד מזהיר לנסיון העבר.
כיבה נפשי זנבו של קופידון -
נשורת קרח בים שחור של אבדון.
זהרו לבבות אחרים בעוז למול עיניי,
עד מתי אלוקיי, עד מתי?
רוצה נפשי בתום לב
לזכור אושר - לא עצב,
אהבה, לא חוסר לב,
לסגור מעגל לבבות -
להשאיר עבר מיותר
חשוך, לא מואר,
לנשמות חצויות.
ברקו עיניי הדומעות
אל מול הלבנה,
בוהק עינייך אפור הוא -
מעולם לא היית לי לאהובה. |
