ישבתי בגיא בן הינום בירושלים.היה חם ולא הייתה רוח. טוב,
הייתה קצת רוח. וציירתי. סתם ציור, לא משהו יפה או מושקע
במיוחד. סתם לכיף.
הפסקתי לצייר. הדלקתי סיגריה, שהפריעה עם העשן שלה לריח הקל של
הצ'אי המתבשל בסככת שאנטי שהייתה מולי. ריח נעים שהקצת רוח
שהייתה הביאה כמנחה.
חזרתי לצייר. ריח חדש הגיע, והוא הביא אתו צל עם שיער ארוך
מתנפנף. הכרתי את הריח הזה.
"מה אתה מצייר?" שאלה הצל בקול שהכרתי ולא שמעתי כבר הרבה זמן.
הסתכלתי עליה. יפה כתמיד. יפה מתמיד. והריח הזה שלה לקח לי את
המילים.
היא התיישבה לידי. כל כך קרובה. והריח עכשיו, בכלל נהייתי
מטומטם.
"אפשר להסתכל על הציורים שלך?"
תמיד תהיתי מה היא תגיד עליהם.
הסתכלתי עליה, לא מבין איך היא לא מבינה מה היא. נתתי לה את
הסקצ'בוק, היא התחילה בהתחלה, והסתכלה עליהם לאט לאט, הקדישה
זמן לכל ציור, אפילו למטופשים. מפתיע.
הסתכלתי עליה, מנסה להתרגל לריח הזה שלה ולאסוף את המוח שלי
בחזרה למקום. כמו פאזל של אלף חלקים. זה ייקח זמן, אבל זה
בסדר, היא עדיין הופכת דפים.
היא מסתכלת עלי, ואולי העיניים שלי או משהו בפנים העבירו לה
משהו , כי היא חייכה במבוכה.
"יש לך פה ציורים יפים."
"תודה." (יפה שלי)
"מה קרה לשיער שלך?"
"אני מגדל." (אני אוהב אותך)
היא מסתכלת עלי. אני לא אומר כלום. היא מובכת. אני לא עושה לה
חיים קלים במיוחד. זה לא בכוונה, אני פשוט לא יכול להגיד כלום.
יצא לי משהו שאני אצטער עליו. היא בטח חושבת שאני שונא אותה.
אוף כמה שהיא קרובה אלי. אני חייב להשפיל את המבט. משחק קצת עם
הדשא, תולש כמה עלים.
"יש לך סיגריה?"
נותן לה סיגריה, מדליק את המצית. האש נכבית מהרוח. מנסה שוב,
לא הולך. היא שמה את הידיים שלה על שלי כדי להגן מהרוח.
הו לא הו לא הו לא הו לא הו לא הו לא הו לא הו לא
אין מצב שהיא לא שמה לב שאני רועד. אני מדליק גם לי סיגריה.
היא כל כך קרובה. למה הרוח מעיפה עלי את השיער שלה? בשביל מה
זה טוב?
"מתי אתה משתחרר?"
"ביום ראשון." (אני אוהב אותך יפה שלי)
"וואללה? איזה כיף!"
"כן". אני מרים אליה את המבט. היא מסתכלת עלי, מוציאה עשן. רק
היא מסוגלת להוציא עשן בצורה כל כך מעוותת. איזה יפה היא.
שוב פעם המבוכה. היא קופצת. "טוב, אה, אין לי יותר מה להגיד".
מלטפת לי את השיער. כוס אימא שלה.
"ביי". היא הולכת. אני מסתכל עליה עולה במדרגות לכיוון
הסינמטק. היא לא תסתכל אחורה. היא נעלמת, והצל שלה נשאר עוד
קצת כדי לשחק לי בלב, אבל אחרי כמה זמן הוא הולך. רק הריח שלה
נשאר (ובעצם הוא אף פעם לא הלך) כדי לשחק לי בחיים.
הריח הכי טוב בעולם.
ואני לא מצליח להרכיב את הפאזל.