זה התחיל בתור פורטרט של רפאל סנציו (צייר הרנסאנס האהוב עליי).
במהרה התחלתי להבין ששום רפאל כבר לא יצא ממנו. כבר בשלבים הראשונים, הציור
צעק לי "רמוס...! רמוס...!".
אני מודעת לעובדה שהוא יצא צעיר מידיי - תאשימו את רפאל.
אז קבלו אותו - ירחוני, רמוס לופין - איך שאני רואה אותו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.