הלכת, כבר לא תחזרי... ביקשתי עוד קצת... עוד כמה ימים... רק
תיתן לי להיפרד אני ביקשתי, התחננתי.
רק עוד רגע אחד קטן שאוכל להגיד לה כמה אהבתי אותה, כמה אני
אוהבת אותה... אבל היא הלכה, היא לא תחזור יותר... הדמעות
מכאיבות, הדמעות דוקרות געגוע עולה לי מתוך הנשמה... תחזרי!
אני צועקת! תחזרי אליי! תני לי עוד שנייה או דקה לדבר לחבק
אותך כמו תמיד... אבל זה כבר לא יקרה. הדמעות שוב יורדות
העיניים מכוסות, כמעט כבר לא רואות... אבוד לי... אבל אולי את
מרגישה יותר טוב שם למעלה?
מאשר פה איתנו... אולי את שמחה שהלכת... אני מנסה להתנחם...
קשה לי... אני מתגעגעת... לא משנה מה אנשים יגידו זה לא
עוזר... אני לא אמיצה... אני... אני סתם חלשה... אסור לי יותר
לבכות! אסור שיראו אותי ככה... זה רק יחמיר את המצב...
אני יודעת שזה חלק מהחיים... אבל לא יכולת להישאר רק עוד קצת?
רק כדי שאני יוכל לחבק את החיבוק, את התמיכה, את האהבה שלך...
אני נחנקת, הדמעות מטפסות למעלה... קשה לי... אין לי חשק
לכלום... אני יודעת שמה שהיה... לא ישוב... אוהבת אותך. |