טוב, נא לזכור את התאריך הזה, עשרים ושמונה באפריל, כי נדרנו
נדר וזהו זה. איך צלצלת אליו הערב. סתם. פתאום. הדלקת את
הטלוויזיה וזפזפת עד שהגעת במקרה למשחק אן-בי-איי ורצית להתקשר
אליו. אז עשית את זה, אבל לקח לך המון זמן להשיג אותו, כי היתה
אצלו שיחה ממתינה שעות. כשהקו שלו היה סוף סוף פנוי, הוא ענה
במין הפלת-טלפון כזו, כאילו הוא משך את הכבל של הטלפון במקום
לגשת לטלפון בעצמו והשפופרת פשוט נפלה מהמשיכה ונגררה על
הרצפה. האף שלו היה סתום נורא, הוא נשמע חולה לגמרי. דבר ראשון
שאלת אותו אם הוא חולה, והוא מייד הכחיש את זה, ואמר שאת סתם
מגזימה, הוא לא נשמע כל כך חולה, סתם צינון קטן. שאלת אם את
מפריעה - אבל לא באמת חשבת שהוא יגיד לך כן, שאלת את זה סתם
מתוך נימוס - אבל למרות שהוא לא אמר כן, השתמע שהתקשרת אליו
בזמן הלא נכון. ואז התחלת פתאום לגמגם, ואמרת לו שפשוט, פשוט
יש כדורסל באי-אס-פי-אן, והוא התקיל אותך פתאום ושאל אותך מי
מנצח, ואת אמרת, אה, מילווקי, ומלמלת משהו על ריי אלן והוא
המהם לאות הסכמה, והוספת שלפילדלפיה עדיין יש סיכוי לנצח בסדרה
הזאת, כי אייברסון היום יושב על הספסל כי הוא פצוע, ובלעדיו
הסיקסרז לא שווים בכלל.
ואז, סתם כך, לא היתה סיבה באמת, אמרת לו פתאום שעם האף הסתום
שלו, הוא נשמע כמו אחד הגמדים של שלגיה. אולי זה לא היה משהו
נחמד כל כך להגיד, אבל גם הוא לא היה נחמד אלייך בטלפון. אחרי
שאמרת לו את זה, הוא אמר לך שהוא ידבר איתך בהזדמנות אחרת, אבל
הסב טקסט היה כל כך בולט: הוא לא ידבר איתך, הוא לא רוצה לדבר
איתך. כי, הרי, כשבנאדם שוכב חולה ומסכן, ומישהו שהוא באמת
רוצה שיתקשר מתקשר - הוא מגיב אחרת. אז נכון שהוא היה חולה
והרגיש לא טוב, אבל יש משהו בפגיעות הזאת של המחלה שדווקא
מזמינה קרבה, ולא דוחה אותה. ואם הוא דוחה את הקרבה שלך, את לא
תתקשרי אליו יותר. וזהו. וכך החלטת. ובעצם, אף פעם לא רצית
מישהו כמוהו. את רצית מישהו שילטף אותך כל הלילה. שיספור לך
ריסים. שייספר לך סיפורים לפני השינה. שיהרוג בשבילך דרקון,
כמו באגדות.
ואז אחרי שישבת קצת מול הטלוויזיה והרגשת פיכסה, החלטת לצאת
לרוץ קצת, ונשבעת שאת הולכת להשאיר אותו על האספלט בפארק
הירקון. הוא הולך לצאת לך מהגוף, כך החלטת, לחלחל דרך כפות
הרגליים והריבוק ולהספג במסלול, ומשם הוא יתנדף לאטמוספירה
וייעלם לו. פוף!
ואז, אחרי הקילומטר הרביעי, פתאום הבטן שלך התחילה לכאוב,
כאבים מבשרי רעה שכאלה, ובמקום להמשיך עוד שני קילומטר, חתכת
בחזרה הביתה, מתפללת שלא ייקרה לך שום דבר לפני שתהיי מוכנה,
ואז הגעת הביתה ועלית בריצה את חמש הקומות, ונכנסת לדירה ומייד
זינקת לשירותים, ואז הכל יצא החוצה. כשהורדת את המיים הבנת
שזהו, הוא יצא לך מהמערכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.