אף פעם לא הצקתי  לילדים חלשים ממני, או זרקתי גוגואים על נשים
זקנות שעברו את הכביש, ובחיים לא הרגתי אף נמלה!
ובכל זאת הגעתי לגיהנום. זה לא שהרגתי איזה מלאך בגלל שלא נתן
לי להכנס דרך השערים של גן- עדן, פשוט לא היה יותר מקום.
אלוהים אמר שהוא נורא מצטער אבל אפילו לאנשים טובים כמוני אין
יותר מקום. הוא גם סיפר לי על המלון החדש שהם מתכננים לבנות,
ועל מגרשי הטניס שהם יבנו. אבל בנתיים הורידו אתי לגיהנום.
הזמן עובר פה מזה לאט וממש חם פה. אני מבקש לוציפר שידליק את
הקירור, אבל המנייק הזה  אומר לי שרק נקבות לא סובלות חום.
אבל מה איכפת לי? הרי גם ככה עוד מעט  אני אעלה בחזרה לגן
עדן.
אחרי שבועיים אלוהים התקשר אלי ואמר לי שהוא נורא מצטער שהייתי
צריך לסבול ככה.
הוא סידר לי עבודה במלון החדש שהם בנו, ואפילו סויטה על
חשבונו.
הכל כדי שאני לא אתלונן עליו לממונים.
נו באמת...
אפילו לאלוהים יש ממונים.  
בחדר אוכל הייתי עובד פעמיים ביום, מאחת עד חמש, ומשבע בערב עד
עשר בלילה.
אחרי חצי שנה, בגלל שהיתי כל כך מסור לעבודה שלי ושהיתי כל כך
נחמד לכל האנשים שעבדתי איתם, הוא נתן לי להיות הסגן מנהל של
החברה שלו. אחרי שנתיים הוא יצא לפנסיה, אבל לפני זה הוא לימד
אותי כל מה שאני צריך כדי להיות אלוהים.
הוא לימד אותי לשים לב לכל האנשים הרעבים שצריכים לזרוק להם
איזה נס מדי פעם, ותמיד להעניש את הגברים שמכים את הנשים
שלהם.
הוא אמר לי שאני מאוד אצליח בניהול החברה ושיש לי הרבה
מוטיבציה בלהיות אלוהים.
בינתיים אני מסתדר לא רע עם הניהול של החברה והכל אבל ליפני
שבוע הגיע משהו חדש לגן עדן , אבל לא היה מקום בשבלו.
טוב... מה אני אעשה, אפילו שאני אלוהים, אני לא מחליט הכל לבד.