איבדתי אותו
את ידיד הנפש שלי
ככה לפחות מגדירים זאת,לא?
הוא קילל אותי והעיף עליי חפצים
ולבסוף הביט בי כסהרורי,
לא מבין מה עושה
לא מצליח להסדיר נשימות
לא רוצה ממש לחיות.
ואני מולו ,כולי רועדת
והדמעות, הן בתהליך התפרצות החוצה.
עינייו היו נוצצות, שכל ניצוץ
החדיר בי רגש עצום
רגש לא מוגדר.
ברחתי משם
פתחתי את דלת הדירה
ורצתי ,ללא תחושת זמן
לאן שהגוף המבוהל שלי לוקח אותי
אני רצה הכי מהר שאני יכולה
כאילו המוות רודף אחריי.
רק מחכה שזה ייפסק כבר
שייפסקו המחשבות והקולות.
איבדתי את ידיד הנפש שלי
ידענו את הסודות הכי כמוסים.
אבל הוא אף פעם לא ידע באמת את שלי
שלי היו עמוק בתוכי .
תהליך ההוצאה היה נראה תמיד מסובך. וקשה מדי.
האם תהרוג אותי,
ידיד נפש שלי? |
