אז כן, אני עדיין קצת כועסת אבל לא מהסיבות שמניתי בפגישה
האחרונה שלנו.
אני כועסת כי לעולם לא נדע מה אנחנו מפסידים
אני כועסת כי אתה תישאר אתי - הרבה אחרי שתלך
אני כועסת כי לא באמת היית איתי
אני כועסת כי אני מרגישה שאתה מה שאני רוצה וצריכה ואתה לא
אני כועסת כי אתה מוותר ואני רוצה שתישאר ו"תלחם"
אני כועסת כי כמעט והרגשתי מאושרת - ובאמת
אבל רק כמעט  

אני מקווה בשביל שנינו שימים יגידו...
שיגידו שטעיתי
שיגידו שזו הייתה "סתם" פרשייה חולפת.
במהירות שיא, אבל בהמון חן ועדינות
נכנסת לי ללב, לנשמה
לא כל אחד יכול
לא לכל אחד אני מרשה

לך -
אני יודעת יש ותמיד יהיה מקום מאוד מיוחד בלב
נכון אמרת שאני לא "סופרת" - זו אני
אבל תמיד אמרתי לך, לא עם אנשים שיקרים לי
אתה נכנסת לקטגוריה הזו
אתה יקר לי ואני יודעת את זה עכשיו - כי אני סולחת לך
בין אם התכוונת ובין אם לא (אני חושבת שלא)
פגעת בי,
לא בחרת בי - זה הכעיס אותי
לא בחרת בה - דווקא הבנתי את זה  
בחרת לבד - זה הטריף אותי
אבל באותה נשימה הבנתי ואפילו הערצתי אותך!
הערצתי את הרדיפה הבלתי מתפשרת שלך אחרי האמת שלך מבלי לדרוך
על אף אחד בדרך.

אבל שכחת משהו חשוב : הבחירה שלך חייבת להיות הוגנת
ומאחר והיא אף פעם לא תהיה אם אשאר, אני "עוזבת"
אני בכוונה לא מפרטת כי הדברים ידועים וברורים לשנינו
אי אפשר לקחת מישהו שהיה חלק מהחיים שלך תקופה כל-כך ארוכה
ולבחור / לברור בינו לבין משהוא חדש
ואולי גם אין צורך, שהריי הבחירה ידועה מראש
חשבת פעם למה הדברים בין שינכם קיבלו תאוצה רק אחרי משבר/
פרידה / ויכוח
למה לא נעשו מתוך השלמה בהסכמה בהבנה ושלווה ורצון משותף?
אני יודעת את התשובות שלי לכל העניין הזה
אתה צריך לברר את הדברים האלו ועוד הרבה אחרים, שאני מתוך
הכרות קצרה אתך בנושא קלטתי
עם עצמך ובשום אופן ולא להתעלם מהם
הדברים היו נראים אחרת לגמרי - אני בטוחה -
היינו מוצאים עצמנו במקום אחר לגמרי - אני גם בטוחה -
עכשיו אני מבינה ומסוגלת, נכון יותר לומר, להבין את מה שאמרת
לגבי העיתוי - זוכר?
אולי זה עוד יקרה  
אבל גם אם לא
וסביר שלא

אני מעריכה אותך, וזה יותר חזק מכל כעס / אכזבה שארגיש איי פעם
כלפייך.
אני אשתף אותך במשהו שרק בשנים האחרונות אחרי כמה דברים
ש"חוויתי" הבנתי - אבל במובן העמוק של המילה:
אני יודעת היום שאת החיים יש למצות עד תום - עד כמה שאפשר
לא לעמוד במקום כי אין לדעת מה יביא יום
להיות איתך עכשיו זה לעמוד במקום.
אני לא אדם מריר יש בי המון שמחת חיים אבל כשאני אתך, אני
מרגישה שאני צריכה ורוצה כל הזמן - לתת - אבל לדאוג גם לקבל
זה לא אני !
זה הופך אותי למרירה - כי אני יודעת שלא כך צריך ו/או נכון
לעשות
לא בשבילי.
אני עייפה מלרצות ולא לקבל
אני עייפה מלנסות להבין אותך
אני עייפה מלהילחם במה שאני מרגישה
אני רוצה אותך .
אבל לא בכל מחיר - אמרתי לך את זה - אני יודעת.