יש סדק בין התקרה לקיר
ואם מביטים בו הרבה זמן
החדר הופך למסדרון ארוך
את כל העולם אפשר לדחוף לתוך הסדק
שבין התקרה לקיר
אם יכולתי, הייתי נהיה קטן
משתרבב לי שמה פנימה לחושך
יושב לי בשקט בפינה שלי כמו,
כמו איזה עכביש חמדן
יורה קורים בקרבתי
אולי תבוא איזו פרפרית
בטעות תיתקע באחד הקורים...
זה הרבה כוח להיות עכביש
בידיים שלך להחליט מי מבין אלו
שבטעות נתקעו לך באחד הקורים
יחיה, ומי ימות...
צורה יש לו לסדק הזה
שבין התקרה לקיר
לשבת שמה, לשבור את הלבן
כמו איזה ציור ניאו-פוסט-מודרניסטי
לא מובן
ותמיד מביט, תמיד הוא שם
נו... הסדק שבין התקרה לקיר
רואה אותי בטוב, ברע
גם כשאני מחייך לכל העולם
הוא יודע מה הולך לי בפנים
צובר בשקט רשימות חיי.
סופר לי כל פעם שאני נשבר ובוכה
מכיר אותי הכי טוב בעולם.
אז אם הוא כזה חשוב,
אם יש לי מקום בשבילו בחיי
אז איך? איך לא תהיה לי סימפטיה
לסדק שבין התקרה לקיר? |