דורון פריס / רכבת תחתית |
כשמסילתה חלודה
אני עומדת מולה
באורה מביטה
ורגעים אחדים
של הסוף המתקרב
רגליי על המסילה
לא רוצה לחוש כאב
קולות הקיטור
צופרים לגופה
לא זזה משם
את עצמי מחזיקה
תנו לה להגיע
לאורותיה לעוור עיניי
רק שייגמר מהר
שיעלמו כבר כל צרותיי
עוד צעד אחד
רק עוד עשר שניות
שאת הכאב לא אחוש
שאפסיק לחיות
חריקת גלגליה
אוזניי מצטמררות
עשן הקיטור
את עיניי כבר עוטפות
וצופרה מרעיש
גופי כולו רועד
יודעת שעוד כמה שניות
צעקתי תהיה רק הד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|