חלב הנר מטפטף על רצפת החדר
עם קול זעקה משתחררת לאויר
העולם מתגלה בשקיפות של רצפת החדר
עם הזמן שבורח מותיר אותי בודד, שביר
פצוע מלחמה, אני, ראיתי הכל בעיניים
לאורך החוף ולקול התנפצות הדממה
אנשים יפים עברו מבלי להביט בעיניים
מבלי ללטף בלוריתם של פצועי מלחמה
עד עולם, השמיים עדי, אשאר בשבועה
מלקק את הזמן שניגר ממחוגי השעון
עת אשוב אל החוף המדמם מאושר ורגוע
ואדע כי נגעתי במה שמחוץ לחלון
פתיל הנר מתכלה, ברוחי מתכלות פנייך
נשיקה אחרונה בקצה של אפך הסולד
הן תדעי לאחוז בכתפו של חוזר מן הליל
של פצוע מלחמה, שביר ובודד |
