די! תפסיקו עם זה, תנו לי לצאת! די כבר, תנו לי לצאת!
די! תנו לי לצאת! נו כבר, תנו לי לצאת!
סוף סוף! הגיע הלילה, הגיע הזמן לברוח.
אתמול ראיתי פרצה בגדר, ועכשיו סוף סוף הגיעה שעת הבריחה,
ששש... שקט, שלא נעיר אותם.
לא רוצה לחזור לשם.
לא רוצה להביט אחור.
שם הייתי הברווזון המכוער בין החבר'ה.
הייתי בין המנודים, כמו כלב שפצעי נפשו כבר לא יגלידו.
לא רוצה להיזכר, רוצה לשכוח.
לשכוח את עולם השקרים, את הילדה התמימה שהאמינה לכל הגברים
שבאו
ניצלו
והלכו.
רוצה להיות ברבורה
במקום הברווזון המכוער.
רוצה שיאהבו
במקום לתהות אם אוהב ולראות את הטעויות והאכזבות בכל פעם שאני
מביטה במראה.
לצאת מעולם השקרים
לסגור את היומן, ולא לפתחו לעולם.
רוצה לגעת בכוכב הכי רחוק,
כל-כך מנצנץ
בהיר,
כולו מלא באור.
אור הזורח עלי
ממלא אותי,
שוטף את כולי
ונותן לי תקווה.
אור הנכנס לתוכי
מאיר על כל איבר,
ממלא אותי,
מרים אותי אל-על.
מרגישה את חומו
על פניי,
על גופי,
חומו ממלא אותי,
זורח מתוכי,
ומבטיח
שהכול יהיה בסדר.