(ילד ואמא בתוך בית)
ילד: הי אמא! תראי! הנה אווירון. אווירון גדול בשמיים.
אמא: נכון, חמוד. זה אווירון של צבא ההגנה. אנשים טובים
ונפלאים שמביאים לעולם צדק עם האווירון שלהם.
ילד: באמת?! איזה יופי! גם אני אוכל להיות פעם בצבא ההגנה?
אמא: לא, חמוד.
ילד: למה?
אמא: כי אנחנו שונים מהם, חמוד. אנחנו לא נולדנו לעם מוסרי.
ילד: לא נולדנו לעם מוסרי?
אמא: כדי להיוולד לעם מוסרי צריך להיבחר בידי אלוהים. הם נבחרו
בידי אלוהים ואנחנו לא.
ילד: אלוהים לא אוהב את כולם?
אמא: כן, חמוד. אבל יש כאלה שהוא אוהב יותר.
(פיצוץ אדיר נשמע, עשן בבית)
ילד: (בפחד) זה אלוהים?
אמא: (מרגיעה אותו) כמעט, חמוד. זה האווירון של השליחים שלו,
צבא ההגנה, שטסים במרום עם כנפי השכינה.
ילד: אמא, אני פוחד.
אמא: אין לך ממה לפחד, חמוד. זה צבא ההגנה. הוא פוגע רק באנשים
רעים.
(עוד פיצוץ נשמע, הפעם העשן כמעט לידם)
ילד: (בוכה) אמא, אנחנו אנשים רעים?
אמא: לא, חמוד.
ילד: אז למה מפציצים אותנו?
אמא: לידנו גרים מחבלים, זה לא אשמת צבא ההגנה שבחרנו לגור
בשכונה שלהם.
ילד: לא?! זאת אומרת שהם יכולים להרוג אותנו?
(פיצוץ חזק נשמע שוב, הילד שוכב בלי נוע)
אמא: כנראה שכן. אבל אם הם הורגים זה רק בצורה מוסרית והומנית,
אתה מבין? (הילד לא עונה) ילד שלי, למה אתה לא עונה לי? (לא
עונה) המום מהפעולה האמיצה של צבא ההגנה? (לא עונה, האם מנסה
לכבוש את בכיה) טוב, אחרי הכל בכל זאת אנחנו גרים ליד מחבלים,
למה ציפינו? שהם יתנו לערים שלמות להימחק בגלל אם וילד? ובכלל,
אתה היית גדל והופך להיות מחבל, אנשים מסוגנו צריך להרוג אותם
כשהם עוד קטנים. זאת השקעה לטווח ארוך... ואתה גם סכנה
דמוגרפית, אתה היית מוליד אלפי ילדים קטנים שהיו מצביעים
בבחירות נגד צבא ההגנה, מה ציפית שהם יעשו? מה? מה?! הו ילד
שלי, לפחות הקרבת את חייך למען מטרה נעלה.