אני לוקחת קופסא קטנה של רגעים.
קופסא שעשוייה מדברים מוזרים,
שגדלים מתחת למיטות.
אני מכניסה לתוכה את החיבוק.
במאמץ דחיסה רב, עד לכניעתו הנואשת,
אני מכניסה את החיוך.
בזהירות בזהירות, אני שופכת לתוכה, בלי שיתפזרו לצדדים,
את גרגירי המתיקות.
אני מקפלת לאלפי קיפולים קטנים,
את כל הפעמים שאמרת "לילה טוב",
ושמה את הכוכב שנוצר בפנים,
לצד הליטוף והמבט.
אני לוקחת קופסא קטנה של רגעים,
ושמה אותה במקומה - בעבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.